// פרק שלישי

שרית ואפרת. 

שתיהן עוסקות בהדרכת הורים.

שירות דומה. קהל דומה.

אבל וואו, איזה הבדל. 

*

שרית עולה לשיחת מכירה.

הלקוחה בקו נשמעת מהוססת:

"אני לא בטוחה… זה בדיוק התקופה הזאת…"

שרית שואלת: 

"כשאת אומרת 'התקופה הזאת' –

את מתכוונת לכמה ימים או לבאסה של כמה חודשים?"

"אהההם…" הלקוחה משתעלת.

"תני לי להבין משהו," שרית יורה,

"עוד כמה חודשים של אותו סרט את רוצה?"

היא דופקת בעט על השולחן. 

"אני פה לא למכור לך תותים," היא מצהירה. 

"רק להזכיר לך שאף פעם לא יהיה הזמן הנכון.

זה או עכשיו או מאוחר מדי."

מן הצד השני עולה קול חנוק.

"היידה," שרית אומרת,

"סגרנו. 

את הולכת לקבל את החיים שלך בחזרה."

היא מנתקת, פותחת את היומן,

רושמת, והלאה לשיחה הבאה.

*

הטלפון מצלצל.

מהעבר השני קול נשי מתקשה, מתלבט,

"שלום אפרת, רציתי לשאול,

יש לי בעיה עם הילדה שלי…"

אפרת מקשיבה.

"מתי הכל התחיל?" היא מבררת,

"ומה אומרת המורה? ואיך את מרגישה עם כל זה?"

הלקוחה נאנחת ברווחה ומתחילה להשתפך.

אפרת אומרת בעדינות:

"אתם הורים נפלאים. וגם חני שלכם ילדה נפלאה.

נכנסתם ללופ שקצת קשה לצאת ממנו.

אנחנו נזהה יחד את הדפוס שחוזר,

נבין מה מפעיל אותך,

ונבנה כלים שמתאימים לכם ולה.

בעזרת ה', את תרגישי שינוי כבר אחרי הפגישה הראשונה."

 

הלקוחה משחררת נשימה.

ואז היא שואלת את שאלת המיליון:

"ומה העלות של התהליך?"

אפרת נעצרת. הקול שלה מאבד גובה.

1200"ש"ח…" היא ממלמלת.

"הליווי כולל שישה מפגשים אחת לשבוע, וזמינות מלאה

להתייעצויות בטלפון או במייל בין לבין…"

ואז היא מוסיפה במהירות:

"אפשר לפרוס לתשלומים, כמובן…"

הלקוחה קופאת.

אפרת ממש שומעת אותה קופאת מעבר לקו.

"אוי…" היא אומרת. "לא חשבתי שזה כל כך…"

היא צוחקת קלות, במבוכה או באכזבה.

"ורק שישה מפגשים…"

"אני… כרגע לחוץ לי…

נראה… אשלח את הילדה לחוג במקום…

מקווה שיעזור…"

והיא מוסיפה בחום אמיתי:

"ממש עזרת לי. מרגישים שאת מקצועית.

תודה רבה!!!"

השיחה מתנתקת.

אפרת נשארת עם המועקה הישנה, המוכרת.

היא יודעת שזה לא המחיר.

זה לא החוג.

זה לא מספר המפגשים.

משהו בה לא משדר את הערך.

 

עוד לקוחה. עוד שיחה. עוד שיעור כואב ב’איך לא למכור'.

כמה עשרות שעות היא בזבזה בשיחות מכירה 

שכמעט לא הובילו לשום מקום.

אנשים קיבלו ממנה עצות זהב –

אבל איכשהו, בסופו של דבר, סגרו על טיפול אצל שרית.

*

שרית ואפרת. שתי חברות.

אותו תחום, אותו קהל, אותה תשוקה.

אבל וואו, כמה שהן שונות.

שרית נכנסת לחדר –

והרהיטים מתיישרים לכבודה.

מבט נחוש, קול חד.

רצה קדימה, כל הזמן.

יש לה עסק פעיל, בולט, צבעוני.

היא שולטת בשיווק, בנראות, במסרים.

אם צריך וובינר – היא תרים.

אם יש לה רעיון – הוא יקבל כותרת, תמונה ופוסט עד הערב.

והטלפון – לא מפסיק לצלצל.

אבל לפעמים, בערבים,

היא שולחת הודעה לאפרת,

"בואי נדבר. אין לי אוויר." 

ואז, בקול עייף, היא אומרת:

"אני גמורה. לא יודעת מה עובר עלי. כלום לא מרגש אותי.

מרגישה מרוקנת. משהו בפנים לא מסתנכרן לי." 

)זה לא קורה הרבה. ימותו הקנאים(!

ואפרת, בצד השני של הקו,
 
 מקשיבה, מבינה, מזדהה.

שרית פתאום מתנצלת. כבר בקולה הטבעי.

"רגע, יש לי לקוחה על הקו."

רבע שעה אחר כך אפרת מקבלת הודעה:

"סגרתי עכשיו תהליך. בזכותך. אין עלייך. אוהבת."

*

שרית ואפרת לא באמת שונות בכישרון או בידע.

ההבדל הוא במנוע:

אצל שרית- 
 המטרה היא הדלק.

 יש יעד? היא זזה.
 גם אם הלב חצי שבור והיא לא ישנה כל הלילה – 
 
 היא תדחף, תפעל, תסגור.

 קודם פעולה, אחר כך תחושות.

אצל אפרת – 
 הדלק הוא החיבור הפנימי.

 אם משהו בפנים חורק? היא בולמת.

לא כי היא חלשה. כי היא עמוקה.

כי היא חייבת חיבור אמת.

כי בלי שזה מרגיש נכון – 

איבדנו אותה.

ומה אתך? את. כן, את.

מי את יותר – שרית או אפרת?

אם את שרית –

מוזמנת להמשיך לקרוא.

אולי כדי להכיר לקוחות מהסוג של אפרת יותר לעומק.

אבל השיטה שלי כנראה פחות מתאימה לך.

לעולם העסקי יש הרבה כלים למנף אותך.

לכי להזיז הרים 🙂

ואם את יותר אפרת (בסגנון האישיות, לא בתוצאות)  –

בואי, בואי,

נראה יחד מה קורה לך שם בפנים.

שתדעי גם את איך להעיף את העסק שלך קדימה

בלי לאבד את עצמך בדרך.

ניקח אותך יד ביד בקצב שמתאים לך,

בגובה העיניים שלך,

במילים שמתאים לך להגיד.

כך שהחיבור הטבעי שלך לעצמך, לבפנוכו שלך,

לא רק שלא יעכב אותך,

אלא יהיה הכנפיים שלך.

בפרק הבא נדבר על האבסורד,

איך מי שנמנעת מהשיווק,

עלולה להישמע הכי שיווקית בעיני העולם 🙁

ומה עושים כדי לשווק בלי לשווק.

את אתנו?

רוצה לקבל את הסדרה המלאה של הפרקים? 

זה מכאן>>>